• אודות המרכזהייא - פורצת הדרך שלנו

    המנחה, היועצת, שפרצה את הדרך לנשים בכפרה: להשכלה, לעבודה בשכר, גם לנהיגה

    הייא: "מהפכה? חבל על הזמן, כל התפיסה עכשיו שונה לגמרי ברג'אר!"

    הייא מהרג' אינה רק מנהלת תחום המצטיינים דוברי הערבית במרכז והיועצת החינוכית לדוברי הערבית, היא הרבה הרבה יותר מזה: היא אשה פורצת דרך, וקירות וחומות... של מסורת הדוקה ונורמות הנוגעות למקומה של האשה במשפחה ובחברה דוברת הערבית.

    הייא יצרה פתח וסללה דרך להשכלת נשות הכפר רג'ר, בהיותה האישה הראשונה בישוב שעמדה על זכותה להשכלה גבוהה, והיא עדיין ממשיכה.

    הייא שלנו, מורה במחוננים מאז 2012, בת 38, אם לשלושה, סירבה לראות את חייה רק כסגורים בין קירות הבית; אחרי סיום י"ב התחילה לימודיה בהנדסת בנין במכללת עתיד, לתדהמת כל 2600 אנשי הכפר. היא נישאה לעבדו ויחד הקימו משפחה והם הורים לשני בנים ובת. היא המשיכה ללימודי תואר בהוראה בחינוך מיוחד ממכללת סחנין, עברה ללימודי תואר הראשון במדעי החברה ומשאבי אנוש במסלול רב תחומי במכללה האקדמית תל חי, וסיימה תואר שני בייעוץ חינוכי במכללת אורנים. בהצטיינות כבר אמרנו?

    בנוסף היא ניהלה את השלוחה של קרית הנוער בקרית שמונה בכפרה רג'ר, שמטפלת בילדים נושרים בדרכם להשלמת השכלה ואפילו בבגרויות. "עסקתי בשני הקצוות שיש להם צרכים שונים" היא צוחקת.

     

    "הייתי האשה הראשונה שפנתה לצאת ללמוד, כן, נגד הזרם" – אומרת הייא – "לא היה מקובל אצלנו, מה עוד שגברים רבים שסיימו לימודים גבוהים, ישבו בבית ולא הפיקו דבר מהתעודות שלהם. לימודי נשים? זה בכלל לא מובן מאליו. הנורמה היא לשבת בבית לטפל בילדים גם אם האישה לא נישאה. נשים לא למדו.

    איך בכל זאת מחוללים מהפכה בחברה כל כך שמרנית?

    "נכון, זו מהפכה, כי עם יציאתי להשכלה גם בנות אחרות התחילו לפנות לדרך זו. הן אמרו שאם אני יכולה, עם כל המחויבויות שלי – הדאגה לבית ולעבודות הכרוכות בו - גם הן יכולות. את העבודות לתארים עשיתי בלילה - לא רציתי לגזול את הזמן היקר מילדיי, היה חשוב לי שהם יהיו מצטיינים ולי לא יהיו רגשות אשם שאני דואגת לעצמי ולא להם. המחשבות האלה הציקו לי כל הזמן, הדאגה שלי הייתה כפולה מזו של נשים צעירות שיוצאות ללימודים: גם לצאת ללמוד שזה לא מקובל וגם מבחינת הבית – איך לאזן בין הלימודים לעבודה בבית. המשפחה בהתחלה תהתה: מדוע? שבי בבית כמו השאר! בני גם נאלץ לשמוע הערות מחבריו... וביקש שאשב בבית, שאקום כל בוקר לקפה עם השכנות, מדוע לצאת נגד האופי של האישה? מדוע אין אוכל חם? הכנתי אמנם, אבל הוא היה צריך לחמם ולא היה רגיל לכך; הוא רצה אימא בבית, שמחכה לילדים. לבסוף הוא הבין שאנחנו כמשפחה כולנו ביחד, חייבים לתמוך ולעזור זה לזה. אם אני לומדת זה מעניק להם זכות: יש להם אימא משכילה שיכולה לתמוך, להנחות וללמד בבית ספר. רק עכשיו, כבוגר, בני הבין את החשיבות של הלמידה. אני חושבת שהייתי חלוצה, כי בעקבותיי יצאו נשים רבות ללמוד, אפילו נשואות ואימהות.

    "מה אמרו עלי בכפר?: היא בת, היא גם אמא, שתשב בבית ותטפל בילדים שלה... לא הסכמתי, לא היה לי קל, אבל זכיתי לתמיכה ולעידוד מבעלי עבדו, שאמר: אם את רוצה ללמוד - הגבול הוא השמים, עד שיספיק לך.

    על מנת להגיע למוסדות השכלה גבוהה נדרשת יכולת תנועה, מה עוד שרג'ר כל כך מרוחקת, מה עשית?

    "באותה תקופה גם נהיגה בידי נשים לא הייתה מקובלת: שבי בבית, מה את צריכה מכונית? – הם אמרו. אכן, בעלי הסיע אותי ללימודיי בסכנין, חיכה לי שם מידי יום ואז שלח אותי להוציא רישיון, קנה לי מכונית חדשה, שלא אתקע עם פנצ'ר. לכל מוסדות ההשכלה נהגתי מידי יום.

    איך מסתכלים עליך היום בכפר? בכעס או בהערצה?

    "בהתחלה כעסו, אבל עכשיו – להיפך! הם רואים בי משהו מיוחד, כמו אומרים: היא יצאה, למדה, לא עשתה שום דבר רע, עוזרת למשפחה, בעקבותיה נשים רבות הלכו ללמוד מיד אחרי י"ב, גם נהיגה וגם לימודים אקדמיים. היום לשמחתי, זו כבר נורמה.

    גם בתי שמסיימת י"ב תצא ללמוד - קלינאות תקשורת. וכאן אנחנו נכנסים לבעיה נוספת של בנות המגזר: בזמני לא נתנו לנו להישאר לישון במרכז הארץ, עד עכשיו זה לא כל כך מקובל לכן הנשים לומדות במרכזי השכלה קרובים. אבל בתי תלמד בחיפה, אני רוצה שתתמקד בלימודים ותבוא לכפר רק בשבתות וחופשות. אני אעודד אותה ואתמוך בה.

    איזה שינוי התחולל בתפיסת נשות רג'ר לגבי מקומן בחברה בעקבות פריצת הדרך שלך?

    "מאז שהם יצאו ללמוד השתנתה התפיסה שלהם לחיים, למקום של האישה. חלק מהבנות יצאו לעבוד גם אם הכסף לא נדרש לפרנסת המשפחה, שאף זו מהפכה בפני עצמה. לפני עשר שנים זה לא היה כך, נשים לא השתכרו מחוץ לבית, הרי בבית ממילא עובדים כל הזמן... עכשיו כל הצעירות יוצאות לעבוד - מהפכה חבל על הזמן, אפשר אפילו לציין שהבנות יוצאות להשכלה גבוהה יותר מאשר הבנים. רק שפריצת הדרך היתה לי קשה, זה דורש שינוי בתפקידים המסורתיים, לשמחתי בעלי מסכים שאין זו בושה לעזור בבית, לטפל בילדים, שלאדם כמוני מגיע להתפתח והוא בעצמו מסיים עכשיו לימודי כלכלה וניהול בתל חי.

     

     

    ונחזור אל המרכז בתל חי, נדבר קצת על התפקידים שלך?

    "זו השנה השישית שאני מנהלת את תכנית המצויינים דוברי הערבית בתל חי. התחלתי עם קצת יותר מ-30 תלמידי כיתה ד' דוברי ערבית מאזור הגולן ורג'ר, גוש חלב, טובא, ריחניה. השנה יש לי 170 תלמידים בכיתות ד'-ט'. התחלנו מיום אחד בשבוע ועברנו ליומיים. בצוות שלנו שלושה דוברי ערבית יחד עם מורים שמלמדים בתכניות הבוקר של המחוננים. גם כאן כמו בתכניות הבוקר לומדים פיזיקה, מדעים, אסטרונומיה, שחמט, אנימציה, פוטושופ, רובוטיקה וגם עברית מדוברת.

    אני גם מלמדת בתכנית הבוקר ביום חמישי: יש לי קורס בנושא מנהיגות, שבתחילה נועד לעודד את דוברי הערבית להביע את דעתם, מאוחר יותר הצטרפו אליו גם דוברי עברית. הקורס מחולק לשניים: בחלק הראשון יש תיאוריה ומשימות על מנהיגות, ובשני אנחנו מאפשרים לכל תלמיד להנחות אותנו ביום מיוחד, למשל טיול משותף שהם מארגנים ומדריכים אותו. קורס נוסף הוא ועדת התרבות - לדוברי עברית וערבית ביחד. בקורס זה יוצרים את פעילויות לכל החגים של העדות והתרבויות השונות המיוצגות במרכז, כמו חנוכה, חג המולד, חג הקורבן. החשיבות אינה רק בפעילות אלא בתהליך המעניין שהם עוברים ביחד. זו אחת המטרות האישיות שלי: ליצור אוירה בה כולם לומדים ביחד, מבינים אחד את השני, מפתחים הקשבה לאחר. מפליא להיווכח כמה טוב פועלת התקשורת ביניהם, כיצד הם מבינים אחד את השני, את האחר, בלי שום קשר לפעילות.

    ולאן נשואות העיניים, הייא?

    "אני רוצה לגשת ללימודי תואר שלישי במגדר ומשפט, אבל אני מתלבטת: הבן לומד, הבעל לומד, ותכף בתי מסיימת י"ב ורוצה ללמוד, זה קצת קשה כלכלית. צריך לשקול את הענין טוב יותר".

     

    כתבה וראיינה: דניאלה