• מאמרים, כתבות וקישוריםכתבות

    חזרה לרשימת הכתבות המלאה
    ממוחלט לאולי
    על פוסט-מודרניזם, ועל סיום המודרניזם,

    מאופטימיות לציניות, ממוחלט לאולי

     

    על פוסט-מודרניזם, ועל סיום המודרניזם, מתוך כתבה תמציתית של ד"ר אושי שהם-קראוס.

    זה חלקה המרכזי של כתבה, שפורסמה ב-ynet, והיא תשובה קצרצרה... על שאלה ששואלים אותי לעיתים התלמידים: מהו מודרני ומהו הפוסט-מודרני.

    ועדיין, התהיות רבות.

     

    "אז מה זה "הפוסט"? ובכן, יש כאלה שאומרים שהמודרניות נגמרה. יש כאלה שיגידו שהיא עלתה לשמים יחד עם העשן של הקרמטוריומים של אוושויץ, ויש שיגידו שהיא נעלמה עם מהפכת התקשורת והמחשבים. יש שחושבים שהמדע על התגליות החדשות שלו, כגון תורת הקוונטים ותורת היחסות משנים את הגישה לידע ויש שמאמינים שכל אלה ביחד יוצרים מצב שונה.

     

    אין עוד מבט אחד על המציאות. אין עוד סיפור אחד של המציאות. אין עוד אמונה בשחרור עתידי של האדם מעול העוני והמלחמות. יש ציניות. יש עיסוק עצמי. והשתוללות של סימנים, טקסטים, סרטונים, סימני כסף - ובכלל של כל אובייקט שנחשב ל"מידע".

     

    האמונה שבכוח השכל והתרבות יוכלו בני אדם להתגבר על האסונות שפוקדים אותם נתבררה כאופטימית מדי. אושוויץ, למשל, מסמל את אחד משיאי הטכנולוגיה הפוליטית, הכלכלית, המדעית, הכימית והארגונית. ולאיזה צורך? המדע הוכיח את עצמו כאמצעי המתה משוכלל ומהימן.

     

    המאה העשרים כולה מלאה בדוגמאות לאידיאולוגיות חדשות מבית מדרשה של התרבות האירופאית המודרנית; קומוניזם, לאומיות של מדינות לאום, פשיזם, וכן... אפילו ליברליזם דמוקרטי ללבנים בלבד, שהיה אחראי למותם של מאות מליונים.

     

    אבל גם ברמה הפילוסופית נשבר משהו: אלוהים שמביט עלינו משמיים אובייקטיביות ושנותן לנו חוקים והבנות אובייקטיביות של המציאות הוחלף במדע האובייקטיבי, אבל עכשיו, כאשר גם המדע כבר נחשב פחות, אנחנו נשארים עם חלל גדול. אנחנו מצויים בעידן של סיפורים שונים, זוויות ראיה שונות - מה שנקרא "נרטיבים" שונים.

     

    "רוח הזמן", אותו מצב רוח תרבותי שמאפיין תקופות מסוימות - מתקשה לקבל אמירות מוחלטות. האם מרק עוף הוא טוב? תלוי! טוב למי שאוכל. רע לתרנגולת. המדע - הוא לא יכול לספק את התשובה. הדת - גם היא לא. הפילוסופיה - נכשלה גם היא.

     

    מה נשאר? כלום. או אולי בעצם הכל! כל אחד מאמין במה שמוצא חן בעיניו וכל אדם נדרש להיות סובלני לאמונות שונות ומשונות. ואת הקונצרט הקקפוני הענק הזה - החסר מנצח - מנהלת התקשורת".

     

    ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com

     

    מתוך

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3979809,00.html